העיר שפרעם (שופר עם) שסנהדרין נטעה בה יתד לעת חורבן ירושלים, מאפשרת למטייל לשוטט בגרעין העתיק שלה ומגלה פתיחות וידדותיות רבה לתייר הישראלי בגליל. כנסיות

שביל מטיילים צר מתפתל בין גושי הסלע הענקים החובקים את בור כסרא. לרגע אחד נופי הגליל וכרמי הזיתים נוגעים בך ולרגע אחר אתה מוצא עצמך

טיול ממונע בחגיגת נופים חובקת גליל, בין כפרים ציוריים, בתי בד וכרמי זיתים. ניסע על כבישים נסתרים, מהים הפתוח אל רכסי הגליל המערבי והעליון. מומלץ

הקורא את הכותרת בטח ירים גבה בתמיהה: על מה ולמה להמליץ על ביקור, שלא לדבר על מפגש, אצל עצים? והתשובה – ככה, כי הם יפים, מיוחדים

אנטיליה, איננו מחוז בטורקיה, וגם קבוצת האיים האנטיליים איננה קשורה לעניין… אנטיליה היא מערכת לשאיבת מים מבאר, באמצעות כלי קיבול המחוברים למסילה ויורדים מעגלית אל

“ויבוא אל נצרת אשר גדל שם וילך במשפטו ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרוא בתורה” (לוקס ד, טו). בלב השוק בנצרת, בין חנויות של מזכרות, בדים

בית קולוניאלי עומד בפינת הרחוב., נשען בחלקו על חומת העיר, נושק בקצהו האחר בשערה. בית קולוניאלי, החלונות מקושטים באפריז משולש, כמו קריצה למערב בלב העיר

מפעל הבניה הבריטי לא נח לרגע… שנות המרד הגדול (1936-1939) נותנים את אותותיהם בבניה מסיבית בתחום ההגנה הצבאית והאזרחית. החשש מחדירת גייסות / כנופיות מצפון

הנוסע על הכביש ממזרחה של הכנרת, יעיף מבטיו אל המים וההר, ירהיב שבחים על אנשי העמק שידעו ימים קשים לעת תקומתם והשכילו לבנות ביתם לתפארת,

שעתיים תמימות שוטטנו בשבילים… דיברנו על אלוהים ועל האדמה,  על הרוח ועל המים הנשקפים מרחוק, על ההרים שהקיפו אותנו, ועל היופי הזה שניתן למקום ושנתנו